אם תשאלו את הגבר הממוצע ברחוב איזה סרט ריגש אותו לאחרונה, סביר להניח שהתגובה המיידית שלו תהיה: "אחי מה נסגר איתך? אני לא בוכה בסרטים". אין ויכוח בנושא האגו הגברי כשזה מגיע לסרטי דרמה ומעטים הגברים שיודו שנותרו בגרון יבש בסוף "טיטאניק" או "גלדיאטור". אך אם יש משהו שאכן נוגע לנו הגברים בלב, גורם לנו להזדהות עם שחקני הקולנוע ולפעמים אפילו להזיל דמעה בסתר הם דרמות הספורט. אין אחד שלא זוכר היום את הטיטאנים של דנזל וושינגטון, אין אחד שלא התרגש עם סמואל אל ג'קסון ב"מאמן קרטר" ואולי פחות דרמה אבל אין אחד שברשימת הסרטים האהובים עליו לא מצוין "ספייס ג'אם", מייקל ג'ורדן ובאגס באני ביחד זה חלומו הרטוב של כל ילד חובב כדורסל.

לאחרונה צפיתי בעוד אחד מסרטי הז'אנר: הפעם היה זה "מאניבול". דרמת ספורט בדיוק כמו שאנחנו אוהבים אותה. סרט עמוק שעשוי בקפידה עם צוות שחקנים יוצא מן הכלל בראשות ג'ונה היל הנהדר ובארד פיט שחוץ מאנג'לינה וג'ניפר כבש גם את ליבי. מי שעדיין לא צפה, מומלץ בחום. בקצרה מסופר על מנהל האוקלנד אתלטיקס שחרף התקציב הדל שניתן לו, מאמץ שיטת בחירת שחקני סגל שמתבססת על חקר ביצועים וסטטיסטיקה ומנוגדת לתפיסה שרווחה עד כה.

כסטודנט לכלכלה יש בי אמונה גדולה בסטטיסטיקה ובמספרים. אולי הושפעתי מעט מקסם של בארד פיט, אך השיטה המוצגת היא כל כך אינטליגנטית ומלאה בתוכן הגיוני כך שיכול להיות שאכן התשובה למציאת הסגל המושלם טמונה לא רק במזומנים אלא גם במתמטיקה.

אז בארד פיט אני עדיין לא, אבל הרשתי לעצמי להשתעשע ברעיון גם בעולם הכדורסל, אימצתי את הנוסחא והלכתי למספרים והנתונים הסטטיסטיים (של העונה שעברה), פינקתי את עצמי בתקציב של 58 מיליון דולר (תקרת השכר היום בליגה) וגיבשתי לעצמי סגל שבנוי על מתמטיקה:

סנטר – אני רוצה מישהו שיספק את הת'כלס, יוריד ריבאונדים, יהיה אפקטיבי משני צידי המגרש ושיקנה תחושת ביטחון בקבוצה שיש להם גב. לקחתי את דמרקוס קוזנס מסקרמנטו. אומנם הוא לא הסנטר הכי גבוה אבל הוא מוריד 11 ריבאונדים בממוצע ומעל חסימה וחטיפה למשחק. דומיננטי מאוד גם בחלק ההתקפי כשהוא קולע 18 נקודות למשחק בכמעט 50% מהשדה. הוא לא נוצץ, הוא לא הכי ותיק באזור הצבע אבל חשוב מכל הוא בא יום יום לתת עבודה. התענוג בשירותיו עולה לי 3.9 מיליון דולר, מבחינתי שווה כל שקל.

פאוור פאוורד – אני רוצה שחקן גבוה שיהיה חזק בצבע אך גם עם יד יציבה מחצי מרחק שיחייב את השומר שלו לצאת אליו. בחרתי את פול מילסאפ מיוטה. לא שם גדול כמו קוין גארנט, פאו גאסול או טים דאנקן אבל נותן תפוקה כמעט זהה עם ממוצע של 8.5 ריבאונדים למשחק ו-16.6 נקודות באחוזים יפים. לא נופל מאף שחקן באותה עמדה, בשקט שלו שומר על יציבות כבר מספר שנים. המחיר ממש מציאה 8.6 מליון דולר.

סמול פאוורד – כשבעמדה הזאת משחקים לברון וקווין דוראנט אני רוצה מישהו שיוכל להסתכל להם בלבן של העין, שיהיה עוגן בהגנה ויתרום לקבוצה יתרון יחסי בהתקפה. אספתי את פול ג'ורג' מאינדיאנה. בעל מראה תמים וחיוך ילדותי אבל מתחת לתדמית הקטיפה מצוי שחקן הגנתי שחוטף 1.6 כדורים בממוצע וקוטף 5.6 ריבאונדים, שומר חזק ונותן את העבירה כשצריך, מצד שני מפנק את הקבוצה ב-2.4 אסיסטים ו-12.1 נקודות למשחק כשהוא בעל יכולת קליעה גם משלוש. תענוג שעולה רק 2.5 מליון דולר, שווה לציין שהוא מביא גם את השואו-טיים איתו.

שוטינג גארד – קלעי נקודה. אני צריך מישהו שידע לשים את הכדורסל בסל, שיהיה שם במאני טיים גם בהתקפה וגם בהגנה. למרות שאני לא מברך את הצעד שהוא עשה בקיץ, אני מספח לי את ריי אלן ממיאמי. יש יגידו שהוא ותיק, עייף ומתפרק אבל 17 שנים של ניסיון לא הולכות ברגל, הוא מוכיח שהוא עדיין שחקן דומיננטי גם כשהוא משחק לצד לברון ווייד. הוא קולע 14.2 נקודות בממוצע, הוא ה-שחקן שאני רוצה שהכדור יהיה אצלו בשניות האחרונות מהקו או מהשלוש. הוא ענתיקה במחיר מציאה של 3.1 מליון דולר.

פוינט גארד – מבחינתי השחקן החשוב בקבוצה שלי, פחות חשוב לי הנקודות שיתרום יותר הכדורים שיחלק, הלחץ ההגנתי שיפעיל ומנהיגות שיפגין לחיבור הקבוצה ביחד. לכבוד הוא לי לבחור בעמדה הזאת את סטיב נאש מלוס אנג'לס. הוא אומנם פצוע וכבר אינו ילד אבל הוא הרכז הטוב בליגה. ווסטברוק, וול ורונדו עדין לא למדו את מה שקפטן קנדה כבר שכח. הוא קולע 12.5 נקודות בממוצע ומחלק 10.5 אסיסטים, מה שמציב אותו גם כרכז עם הכי הרבה דאבל-דאבל בעונה. הוא לוחם בשתי קצוות המגרש והוא כל כך חדור מוטיבציה לזכות באליפות שהוא פשוט הבחירה המושלמת. הוא אומנם יקר לגילו אבל אני מוכן להשקיע 8.9 מליון דולר.

אז כל החמישייה שלי שווה 27 מליון דולר, שזה אפילו פחות מקובי בראיינט אחד. מה שמשאיר לי עוד 31 מליון דולר לשחקני ספסל ומחליפים הולמים לחמישייה הסטטיסטית שלי.
אז על הספסל שלי אני ארחיב פחות אך עדיין מבחינה סטטיסטית כל שחקן מספק לי בדיוק את מה שאני צריך ומחפש להשלמת הסגל שלי:

דאג'ון בלייר מסאן אנטוניו, עתיד מזהיר צופן לבחור הגדול של טקסס שמקבל ליווי צמוד מותיקי הליגה. מחירו לא עושה איתו חסד כלל, עולה לי רק מליון דולר.
אלטון ברנד מדאלאס, מביא איתו המון ניסיון וחוכמת, יעיל בשתי צידי המגרש ועד פרישתו יהווה דוגמא לדור הצעיר. מעלה אבק על מדף השחקנים אבל שווה 2 מליון דולר.
אוון טרנר מפילדלפיה, הולך ומשתפר משנה לשנה, משדר חיוביות ומוטיבציה לשאר חברי הקבוצה. ממכירת חולצות שלו אפשר לכסות את עלותו הכוללת, 5.3 מיליון דולר.
ג'אמל קרופורד מלוס אנג'לס, יש לו עדיין הרבה להציע לליגה, לוקח ללא חששות את במחיר מבצע של 5 מיליון דולר.
קייל קרובר משיקאגו, עם יד מפחידה משלוש נקודות וראיית משחק נהדרת, הבחור הלבנבן הזה שווה 5 מליון דולר.
ברנדון ג'נינגס ממילווקי, השחקן הצעיר שומר על ממוצעים יפים במשך כל עונותיו עד כה בליגה, הוא יכול להיות שחקן שישי נהדר ומחליף ראוי בעמדת הרכז, מסתדר מצוין תמורת 3.1 מליון דולר.
להשלמת הסגל נשאר לי 9.6 מיליון דולר, סכום נאה שמאפשר לי להביא שחקן ברמה גבוהה כמו ג'ראלד וואלס או שון מריון ולהשלים לי את סגל השחקנים.

אז נכון שלא ניתן באמת לבחור את השחקנים שאתה רוצה, שמעורבים פה ענייני חוזים, רוקיז ועוד מיני פעולות שנעשות במשרדי ההנהלה מאחורי דלתיים סגורות, אבל הרעיון קיים ועד שמישהו בעולם הכדורסל יאמץ אותו לפחות נחמד להשתעשע בו. אני מזמין אתכם לנסות ולמצוא את הפתרונות במספרים, בחקר ביצועים ובסטטיסטיקה, תהנו.